המזוודה בבוידם – מסע מורשת בעקבות המזוודה

המזוודה בבוידם – מסע מורשת בעקבות המזוודה

אחד ממאפייני הגיל השלישי הוא שיש קצת יותר זמן. אפשר להתבונן ולראות מהיכן באנו ומה ירשנו. לאו דווקא ירושות פיננסיות מוחשיות אלא מסרים ברמה המנטלית והרוחנית. מזוודה בבוידם יכולה הרבה פעמים לשמש כמטפורה למשאות מהעבר ששמנו בצד. אך לפעמים  יש מזוודה ממשית עם תוכן רב המשלב גם את המוחשי וגם את הרוחני.

על מזוודה מיוחדת כזו אני רוצה לספר כאן

לפני שאתחיל אני רוצה להודות למיכאל היימן, חבר טוב מהתיכון. הליכה לנח"ל עם גרעין אילתה ועד הקשרים הממשיכים בינינו גם בימים אלה במדיה הדיגיטלית. להודות לו על כך שמצא מזוודה גדולה ועמוסה בבוידם. על כך שפתח וערך מסעות מעניינים אל העבר בעקבות הרמזים .המסע התחיל בחקירה בדיקה וכתיבה אך לא נשאר שם. מיכאל הפך אותו למסע ממשי. מסע אל המקומות ואל האנשים שהיו וחיו במקומות אלה.

נושאים שנחשפים על הדרך באמצעות מצגת

כאן אביא רק הקדמה וסריקה כללית מזמינה וממליצה. את עיקר הסיפור תקבלו בצורה חיה במצגת עצמה המצורפת כאן למטה. החוויות, המושגים, הרקע ההיסטורי והאנושי שאנחנו לומדים על הדרך הם בעלי ערך לכל אדם. סיפור על משפחה מיוחדת שעברה טלטלה נוראה כמו משפחות רבות אחרות. אך  בן המשפחה האחד השאיר מזוודה בבוידם ובן משפחה נוסף בשרשרת פתח את המזוודה וערך מסע בעקבותיה. עתה הכול פתוח לכולם. צריך רק לפתוח, להקשיב ולקרא.

מיכאל היימן מוסיף: "לצערנו הגדול היה שכיח בקרב דור ההורים שהם לא סיפר לדור שלנו דבר על מאורעות השואה ועל ניסיונם האישי. כתוצאה מכך כל מה שאני ידעתי הוא שמות בני המשפחה קרבנות השואה ולא אפילו פרט אחד נוסף. לכן פרוייקט המזוודה היה אתגר כלכך עצום".

הסרטון מצורף עבורכם לצפייה בתחתית הפוסט ⇓.

אבן נגף –  פרויקט הנצחה

אבן נגף הוא פרויקט הנצחה שיצר האומן גונטר דמינג.  "אבני הנגף" שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קורבנות הנאצים. האבנים הן בגודל 10X10 ועליהן לוחות פליז עם שם וכתובת. כל אבן נגף היא גל עד, אנדרטה פרטית לקורבן שואה. הסיפורים הפרטיים הכוללים שחזור מידע מדויק מאותה מזוודה בבוידם, תמונות, מסמכים, מכתבים וגם ההמשך בארכיונים.

חוויה בלתי אמצעית חושית ישירה

בצפייה במצגת עובר כל אחד חוויה ראשונית ישירה. הצילומים של הבית, הרחוב והסמטה כפי שהם נראים ב- 2017 וברקע סיפור הגירוש ברכבות. כל זה כאשר ברקע צילומים של תאריכים החקוקים על יד אדני הרכבת מעלים את העבר ומוציאים אותו לאור מחדש. נוצרת הרגשה של פתיחת המזוודה והצצה אל סיפורי המשפחה ותמונות של הדורות הקודמים. המצגת מאפשרת כניסה מחודשת דרך הרחוב והסמטה, חזרה אל התקופה של עבודת הכפייה. הצילומים של פסי רכבת חשופים, יחד עם הנופים הירוקים השלווים והנקיים ברקע מציגים קונטרסט מרשים ואופייני.

צילום  אומנותי – זוויות מבט מעניינות

המייחד את המצגת כולה, המוזיקה ברקע וזוויות הצילום המיוחדות. הגשם הבוכה על המדרכה ועל עלי השלכת של אירופה מחזיר אותנו אל הטקס. הטקס של הנחת אבני הנגף. המשפחה שהתכנסה מכל קצות העולם והגיעה לסגור מעגל. לסגור את המזוודה מחדש לאחר המסע המרתק. הגשם ועלי השלכת משאירים את הצופה במצגת, בהרגשה שעברנו גם מסע פנימי. תודה למיכאל היימן ולדורות הקודמים שדאגו לארוז מסמכים במזוודה. ותודה גדולה גם לכל מי שיכתוב תגובה על הנאמר כאן למעלה ובמצגת עצמה, בכל צורה הנראית מעניינת, כללית או אישית שנראית לו נכונה.

♥ לתשומת ליבכם: כל הכתוב (במצגת) זהה בשתי השפות עברית ואנגלית כך שאין צורך לקרוא פעמיים.

 

 

צפתה וחוותה, אלקה יפה, מעגלי החיים+60