יום הזיכרון, יום העצמאות והימים שאחרי
שלום חברים וותיקים
בפוסט זה מבקשת להביא כאן כמה אמירות, מחשבות תובנות ומשמעויות שעלו בשיחות, כתבות, מאמרים וספרים שעלו במדיות שונות בשבועות אלה.
נתחיל בסדרה המעניינת על 201, "האחת" של סימה קדמון. נמשיך בכמה אמירות של אנשים מובילים בהקשר ליום הזיכרון העצוב ביותר ב 76 השנים של המדינה. אחריו ניגע במשמעות של יום עצמאות שמגיע מיד בתום יום הזיכרון שהיה השנה עצוב ומבלבל. עלו שאלות של מהי עצמאות של עם, איך היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום, בהתנהלות הממשלה והאזרחים.
בקטע האחרון של פוסט זה נתמקד בימים שאחרי. הרבה פעמים עלתה הכותרת המתבקשת היום שאחרי אך לפי הידוע לנו בינתיים לא תכננו ולא עסקו בכך בינתיים. מה הדור הוותיק יכול ללמוד ולדעת על הימים שאחרי.
כבר במהלך הסדרה של סימה קדמון האחת משך את תשומת לבי הראיון שלה עם אלוף (במיל') גיל רגב הטייס שסיכם את מסקנותיו מפעילות הטייסת בכך שיש לו אמירה והוא צריך לומר לנכדו – כי לא טוב למות בעד ארצנו. הסדרה הוקלטה כשנתיים לפני ששודרה בעיתוי רגיש לאחר שמונה חודשים של הפגנות ומחאות נגד המהפכה המשטרית. היא שודרה שלושה שבועות לפני 7/10 כאשר עדיין לא ידענו את גודל האסון והכישלון.
כדי להתגבר על התחושה הכללית של אובדן הדרך וכדי להגיע לאמירות שפויות יותר חיפשתי מידע. פוסטים, מאמרים, מחקרים וספרים המצביעים על כיוון בונה ומתקן. קוראת אותם בצימאון ובאמונה שישנה אפשרות להגיע לשפיות והוגנות טובה יותר בישראל. לשמחתי, בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות (10.5) עלתה כתבה גדולה, מאירת עיניים של סימה קדמון עם האלוף גיל רגב. ראו את השאלות הנוקבות והחשובות ובעיקר את המענה האמיץ והגלוי על שאלות אלה. התחזית הקודרת נמצאת כבר בכותרת: כשיתחילו להגיע הארונות של החטופים, אף אחד לא יישאר אדיש בביתו. הפלת הממשלה תתחיל למטה, מהרחוב. מי שלא קרא או לא זוכר, מוזמן להיכנס ולעקוב.
בין שתי הכתבות האלה קראתי את הספר המרתק של ד"ר מיכה גודמן
היום השמיני
בו לאחר ניתוח מעמיק הוא מגיע לתובנות והצעות ואומר: במלחמה אנחנו נוטים להציג שאלות דחופות: מה עלינו לעשות כדי לנצח. את מי להתקיף, מתי להתקיף, וכיצד להתקיף. הדיון בשאלות הללו רווח בשיח הציבורי, וזה דיון חשוב. הספר הזה מניח על השולחן שאלה אחרת. הוא לא שואל מה עלינו לעשות כדי לנצח, הוא שואל מי עלינו להיות כדי לנצח.
אך העיקר בפוסט קצר זה הוא הניסיון להתייחס במיוחד "ליום שאחרי" בעצם, צריך לומר, "הימים שאחרי" בחודשים האחרונים יצא לי לדבר עם מספר לא קטן של בני הגיל השלישי. אלה אנשים שעברו כמה מלחמות, כמה אינתיפאדות ויש להם ניסיון חיים ואהבה גדולה לארץ הזאת. בעקבות שיחות אלה החלטתי להביא כאן למעלה כמה מקורות, גישות ודעות שיכולות לתרום לחשיבה. מבקשת גם מכם להעלות כאן כמה תובנות היכולות להגדיל את הסיכוי כי הבנים והנכדים שלנו יוכלו וירצו לחיות חיים טובים במדינת ישראל תחת ממשלה מתפקדת, בעלת חזון וישרת דרך.
אשמח לקבל תגובות כאלה מכל כוון וסוג, אלקה יפה