עבר הווה עתיד בימי אי וודאות

עבר הווה עתיד בימי אי וודאות
הפעם אתחיל בתודות.
תודה  לחברה יקרה וחכמה. אני מקבלת ממנה קישור שבועי “יומן סינפטי”. מדי פעם עוצרת ומעיינת בו שוב ומאפשרת לעצמי יצירת סינפסות חדשות במוח. בסוף הדף אגלה במי מדובר אך בינתיים זרמו איתי. כל יומן סינפטי כזה מוביל חשיבה חדשה. הפעם עלו כמה שאלות למחשבה. מחשבות מהסוג שקוראים להן בעצם “תהיות”. איך אנחנו מתייחסים לזמן? מתי ואיך שמים דגש על העבר? מתי מדגישים בעיקר את העתיד? האם מתי ואיך אנחנו מתייחסים להווה, למה שקורה כאן ועכשיו?

ההיסטוריה והגישה של זקני השבט טענה מאז ומתמיד: יש להעמיק לחקור ולהבין את העבר כדי להתקדם נכון. גישת “דע מאין באת…” כך גם לימדו אותי לחשוב במשך שנים. זו  הסיבה שמאז ומתמיד סיפורי העבר סביב המדורה או במועדון התרבות עדיין מרתקים אותנו כאנשים. זו הייתה גם הסיבה שאחד המדורים הראשונים במיזם “מעגלי החיים+ 60” הוא מדור נוסטלגיה. המדור מפנה אל אתר “נוסטלגיה“ שעלה והתפתח בתקופת הזמן שגם “מעגלי החיים+”60 התחיל להתגבש. בהמשך השנים קבלנו שם תגובות רבות על זיכרונות ילדות בישראל. על אירועים שהפכו לאבני דרך ועל חוויות מהמעברות.

הקידמה והחדשנות של המאה ה-21 מובילים בכוח לזמן עתיד. כולנו מנסים ומשתדלים לשער מה יקרה. אנחנו מתכננים רוצים ומנסים להשפיע עד כמה שניתן ואפשרי. באחד הסמינריונים המרתקים שלמדתי אצל פרופ’ דוד פסיג העתידן. הפתיע אותי לגלות כי בעזרת ניתוח  מתוחכם של עשור שנים או שני עשורים מהעבר אפשר לחזות חלק מהעתיד. הוא הציע דימוי שמסביר את הדרכים לנסות לחזות את העתיד לקרות. דמיינו מכונית הנוסעת לכוון העתיד כאשר בעצם השמשה הקדמית אטומה לגמרי. מידע על מה שיקרה בעתיד אין לנו. אך בעזרת המיומנות של הצצה מושכלת וחכמה במראות צד אנחנו יכולים “לראות” וכך לקבל כמה חורי הצצה בעתיד. הניסיון המצטבר הוכיח שיש לכך ערך של חיזוי עתיד המוכיח את עצמו. במיוחד אהבתי והתחברתי השבוע ביומן הסינפטי של ד”ר דינה אייזן את הזווית המיוחדת והאופטימית. לחוות את ההווה החמקני תוך הדגשת חשיבותו המגשרת. אני מאמינה כי בין גלי הקורונה ואי הוודאות במיוחד חשובה ההתייחסות לזמן עם דגש על המיצוי ממה שקורה לנו היום, בשעות אלה ממש. (אשיג אישור לקבל את התמונה או שתשיגי אחרת) גם הצילום שצירפה מקסים במיוחד וממחיש בצורה טובה את מהותו של זמן הווה. משהו חשוב שקורה בין לבין, בין עבר ובין עתיד. ההסבר פשוט וכאילו מובן מאליו הקסים אותי. הרגשתי כי התחברו אצלי במוח עוד כמה סינפסות מיטיבות. מדגישות את חשיבות ההווה. משהו שקורה לנו מהר ובאופן יום יומי וצריך ללמוד לעצור ולהתייחס אליו. חשוב להרגיש אותו ולהודות על מה שיש. לקוות תמיד לטוב ולשכלל כל הזמן את מבט העל שלנו, הפרספקטיבה.

אנחנו עתה בגל השני של ימי הקורונה, ימים רבים של אי וודאות ודאגה לגבי העתיד. וירוס קטן שהצליח לעצור את החיים בעולם בכלל ובארץ שלנו בפרט. ימי הקורונה אולי נתנו לנו הרגשה שהם עוצרים את החיים וקשה לחיות כך. אבל אם נחשוב כי זו גם הזדמנות לשהות יותר בהווה. למצות את הדברים הקטנים והרגילים שבדרך כלל אין לנו זמן אליהם. הרי בימים רגילים, אנחנו רצים קדימה, להגיע לביצועים ולהישגים הבאים. כך חינכו אותנו. עכשיו הווירוס הכריח אותנו לעצור ולתת זמן. אולי ישנה אפשרות לנצל את האילוץ הזה ולהפיק יותר מההווה שלנו. לשים לב לכל דבר קטן שקורה. לא לרוץ מהר הלאה אלא לשהות במקום, לשהות בזמן. לשים לב  גם למה שקורה אצלנו בפנים

מסיימת בתודה גדולה לד”ר דינה אייזן האופטימיסטית ללא תקנה. מזמינה את כל מי שקורא להגיב כאן למטה כדי שיצמחו לכולנו סינפסות חדשות במוח.

אלקה יפה