גיל הזהב – מעגלי החיים +60 שנות הזהב הגיל השלישי 
הטיול לבורמה המופלאה
של ותיקי העמק
קבוצת ותיקי עמק יזרעאל | ינואר 2026
יצאנו מהעמק אל "ארץ פגודות הזהב", ולא ידענו כמה עמוק היא תיכנס לנו ללב. המסע שלנו התחיל ביאנגון, בין ריחות הבננות והקוקוס ליד הנהר, הליכה ברובע הקולוניאלי המחיש לנו את התקופה של האימפריה הבריטית. בילינו רגע של שקט מול הבודהא השוכב. הערב ההוא בפגודת שבגדון המוארת, נשאר איתנו כהבטחה לקסם שעוד יבוא.
בפוסט זה, נעזרתי בסיכום מהלך הטיול כפי שהמדריך חן אליעז עם סיפוריו הרבים והמרתקים שלח אלינו בקבוצה. המסע היה כל כך עשיר במקומות ובאנשים מיוחדים וחדשים למי שלא היה במזרח, עד כדי כך שהזיכרונות מהטיול באים בהבזקים מרשימים של עלי זהב, של אנשים חרוצים וחייכנים ושל קבוצה מהעמק שעשתה שבועיים צפופים של מסע מלא חוויות ותובנות.
אני אומרת לכל המטיילים בקבוצה כבר עכשיו, שימו לב להצעתי, בקשתי, בסוף הפוסט הקצר. זו ההזדמנות של כל אחד מכם, להאיר לנו את הזיכרון המיוחד שלכם מהמסע.
למחרת…
חצינו את נהר יאנגון לדאלה, רכבנו על ריקשות בין מרחבי הכפר, וחזרנו לעיר כדי לצפות בספינת המלך על האגם. משם, בטיסה פנימית בבורמה הגדולה הגענו למנדליי. צעדנו על גשר אוביין העתיק והמפורסם וביקרנו במנזרים עתיקים. הרגשנו את ההיסטוריה נושמת, בין מפעלים משפחתיים לרקמה וצלילי נבל בורמזי שהרעידו מיתר בלב.
בפגאן העתיקה
מול תצפית הר פופא, נפרש לפנינו עבר מפואר. שער תארבה, פסלי הבודהא העצומים באננדה פאיה, והסיפורים על המלכים הכלואים והאכזרים בדאמינג'י וגם כמה בודהות במצב מנוחה. רכבנו בכרכרות סוסים בין אלפי המקדשים, וסיימנו בשיט שקיעה על נהר האירוואדי – רגע של חסד מזוקק. כמעט בכל ערב צפינו בשקיעות מרשימות מנקודות תצפית מיוחדת המאפשרת מבט ממושך בקרני השמש השוקעת לאיטה.
המשכנו למחוז שאן
למערת פינדאיה המסתורית ולסדנאות של מלאכת השמשיות ויצירת הנייר מחומרי טבע פשוטים. בקלאו הקולוניאלית, בין תערוכת הפרחים לתחנת הרכבת, נהנינו מ"ערב אנגלי" של פעם, עם תה ועוגה, בדיוק כמו בספר "אומנות ההקשבה לפעימות הלב".
כבר בטיסות, כאשר התקרבנו לנחיתה, ראינו כי בורמה שופעת מים, נחלים אגמים ופלגים המחברים בין כל הזרמים. ביום בו הגענו לאגם אינלה עשינו כמובן שייט בין הגנים הצפים כדי לראות מקרוב את הבתים על הכלונסאות ואת השימוש הרב בבמבוק בכל מקום, המפגש המרגש עם הילדים הקטנים והעליזים בביקור בבית הספר המקומי הזכיר לסבים וסבתות שבינינו את מערכת החינוך בישראל ואת הבעיות שצצות בה היום.
בהמשך המסע
עלינו לאתר אינדיין העתיק. כל אלו נחתמו בארוחות ערב מול ההרים, עם יין וסיפורים של חברים ותיקים שיודעים להעריך רגע של יחד. לפני שנפרדנו מבורמה הגדולה, חזרנו ליאנגון לרגע מרגש במיוחד בבית הכנסת "מצמיח ישועה" נפגשנו עם הבעלים היהודי המתחזק את המקום המכובד וגם מכנס שם מניין ויותר בחגים שונים. בערב התקיימה גם בשיחה עם הממונה בשגרירות ישראל, חנן גודר.
למחרת, הספקנו לבקר במנזר נשים, לראות את הצבעים האסטטיים של המבנה ושל הלבוש, לצפות בתור הארוך והשקט של ילדים הגרים ומתחנכים במנזר זה ומחכים עתה לקבל את הארוחה בשני הכלים המבריקים בניקיונם שיש לכל אחד. כלי לאורז מהסיר הענק וכלי קטן ובו ירקות וחתיכות עוף. תור הילדים מסתדר מעצמו על פי גובה כל ילד והיו שם יותר מאלף וחמש מאות ילדים…ספרתי סדר גודל.
לקינוח ביקרנו בקבר המלך האחרון
וסיימנו בשוק הסקוטי העתיק. אנחנו חוזרים בטיסה של 11 שעות לשקיעות בעמק הירוק, למולדת האהובה והמטורללת בימים אלה, אבל הלב עדיין שם – בין סירות הזהב, השקיעות על האגם והחיוך הבורמזי שלא נגמר.
כאן מגיע התור שלכם
חברים וותיקים מהעמק, הגיבו כאן מיד אחרי הפוסט וכתבו במשפט אחד או שניים מה היה בעיניכם המקום, המסלול, הפגודה או קטע השייט המרשים ביותר, אם תרצו, הסבירו גם מדוע. למי שרוצה להתבטא בתמונות, בחרו את התמונה המיוחדת ביותר שצילמתם ושלחו אלי ישירות למייל האישי. חוויתי איתכם את כל המסע המופלא, מודה לכם ומתכוונת לסיים לבנות גם מצגת הממחישה את הנקודות המבריקות בעיני. לסיום, אתם מוזמנים להיכנס לארכיון הטיולים שהעלינו כאן בשנים האחרונות, להתרשם, להגיב ונאמין כי נתראה בטיולים נוספים שתמי האלופה תארגן לוותיקי עמק יזרעאל.
ד"ר אלקה יפה
