אוטוביוגרפיה כהשראה והמלצה

אוטוביוגרפיה כהשראה והמלצה

לכל קוראי פוסט זה כדאי גם לקרוא את הפוסט הראשון בסדרת פוסטים זו:  "סיפור השראה בהמשכים".

קראתי את הפרק הראשון של  "הדרך אל נחלת בכור" שכתב איש העסקים אלי לבן בעניין רב. כפי שכתבתי, התרשמתי כי מדובר בסיפור השראה. כאשר השגתי את הספר כולו, צללתי אל הפרקים בסקרנות רבה וגיליתי כי נושאים רבים מהדהדים אצלי וכנראה אצל עוד אנשים בני הגיל השלישי. התקופה שעברה על הדור המיוחד הזה מהקמת המדינה ודרך כל המלחמות וההישגים פוגשת את כולנו בצמתים רבים.

מתחילת הקריאה הרצופה בספר, עלתה אצלי השאלה: האם אוטוביוגרפיה, שהיא סיפור אישי כל כך, יכולה להוות השראה לאנשים אחרים? אנסה להוביל כאן בהמשך לתובנות המסבירות כיצד קורה הדבר. אסביר גם מדוע יש בסוף פוסט זה המלצה חמה, להשיג את הספר, לקרא, ליהנות וללמוד איך ניתן להתקדם מכל קושי לרמה אחרת של ציפיות ולהגיע להישגים יותר ויותר גבוהים.

הייתי להוטה להכיר את יתר הפרקים, להכיר את האיש המספר. שמחתי לצלול לספר כולו. פרק אחרי פרק נפתח והחוויות הדהדו. זהו ספר שהוא עולם מלא ולכן כל קורא ימצא בו  הדים מוכרים. אתאר כאן רק ברמזים את הנושאים המרתקים שאלי לבן מעלה בסיפורו המורכב. החל מהקשיים בילדות, במעברה. המשמעות של קבלה ולקיחת אחריות של הבן הבכור על כל בני המשפחה הגדולה.

העלילות הצבורות יכולות היו להספיק לתיאור מהלך החיים של 4-5 בני אדם וכאן מדובר על אדם אחד שעבר את כל אלה, עבר והגיע להגשמת חלום אחר חלום, סיפור הצלחה ישראלי מיוחד במינו. המיוחד בחלומות אלה שלא היו רעיונות שעלו כך פתאום אלא החלטות שנבטו מתוך קשיים שהחיים זימנו. לכן הם יכולים לשמש דוגמא לצמיחה מכל קושי אל מדרגה חדשה בחיים. החל מחוויות בית הספר וכל הדרך כאדם בוגר מדגימות יכולת הסתגלות, גמישות חשיבה ומציאת פתרונות לא שגרתיים הדורשים השקעה רבה.

הכנות והשורשיות בבסיס הסיפורים מרשימה. בהתקדמות הקריאה בפרקים הקצרים והזורמים הקורא חווה היכרות עם דמויות ססגוניות מהשכונה. הדגש הוא על טריפוליטאים, עדה שלא רבים כתבו עליה. בהפתעה עולה גם הרעיון של טיול שורשים דמיוני בלוב. בכל התיאורים האלה שזורה נקודת המבט המיוחדת של האיש, סיפור הצלחה ישראלי המלווה את הקורא בכל דף ובכל פרק.

בהמשך הסיפור הזורם, אנחנו מגלים את דרך החשיבה של איש חזון, איש שיודע להבחין בפוטנציאל של שטח גם כאשר הוא רק גבעה ריקה ובה כמה עצים ושרידים של מפעל. לאורך כל הדרך בולטים הקשרים הרבים עם חברים מתקופות משמעותיות בחיים. החל מחברי ילדות, המשך ברעות עמוקה עם חברים לוחמים מהמלחמות. מעל ומעבר לכל אלה באים לידי ביטוי הקשרים ההדוקים והאחריות הרבה על בני המשפחה, כיאה לבכור.

במקביל לסיפורים המתארים את הדרכים בהן האיש מתגבר ויוצא בכל פעם מתנאי מצוקה אל הצלחות כלכליות, עולים הישגים רבים בהיבט האישי. לא אעשה כאן ספוילר כי אני ממליצה מכל הלב לקרא את הספר ולהתרשם ישירות מהסיפורים עצמם.  האיש מרגיש שהוא משמש כאן גשר בין הדור ההוא של השכונה, החברים בצבא, השותפים השונים לעסקים והמשפחה הקרובה. יש בכתיבה זו גם מעשה של שליחות המרכזת 70 שנה של חיי אדם בפרספקטיבה היסטורית התפתחותית. האפשרות לראות עתה, לאחר ניסיון וחכמת חיים את האירועים ואת המציאות במבט על הנוגעת גם בעתיד ויכולה להשפיע.

אסכם כפי שהבטחתי עם המלצה חמה, להשיג את הספר, לקרא, ליהנות וללמוד איך ניתן להתקדם מכל קושי לרמה אחרת של ציפיות ולהגיע להישגים יותר ויותר גבוהים. אני קראתי מתוך סקרנות הולכת וגוברת ונהניתי להכיר ולדעת טוב יותר את התקופה וההדים שעלו בי תוך כדי הקריאה המרתקת. תודה לאלי לבן ובהצלחה בהמשך הדרך.

מכם הקוראים הפוטנציאליים אשמח לקבל כאן שאלות, רעיונות, הצעות. זו הרי רק תחילתה של הדרך.

אלקה יפה